לידה של ילד נוסף במשפחה היא אירוע מרגש. בין אם זה ילד שני ובין אם זה תינוק שנולד אל יותר מאח אחד שמחכה לו – מדובר בשינוי משמעותי שיש להתכונן אליו ולהכין אליו את הילדים. חשוב לזכור שנקודת המוצא הראשונית שלנו כהורים (בנושא זה כמו גם בכל נושא אחר) היא שישנן דרכים נוספות להעביר רגשות מעבר לדרך המילולית, ושילדים נוטים להחצין רגשות באופנים שונים, רובם לא מודעים. לעיתים הבעת הרגשות הזו מתסכלות אותנו כהורים, בעיקר כשיש משימה לבצע (כמו להגיע לגן) וכשהילד/ה בוחר להביע רגשות באופן שמעכב אותנו (כמו למשל להתעקש לעלות במדרגות לבד, גם אם יש שלוש קומות ו40⁰ חום) ולכן חשוב לזכור שהבעת הרגשות הזו היא דבר חיובי ובריא.
באנגלית יש שם קולע ביותר להתפרעות של ילדים, והוא Acting out. מאחורי הביטוי הזה מסתתרת ההבנה שכשילד משתולל הוא מתנהג באופן שמחצין משהו שהוא לא יודע להחצין בדרך אחרת, וכאן נכנס התפקיד שלנו כהורים: לזהות את הרגשות שמסתתרים מאחורי ההתנהגויות המפריעות ולסייע לילד להביע את עצמו בדרך שאינה מציפה או מסוכנת.
המפתח הראשון ליצירת תקשורת כזו – שיש בה מקום להבעת קשת רחבה של רגשות, גם שליליים וקשים, הוא קודם כל תחושה של ביטחון ושייכות. ישנן דרכים רבות לביסוס תחושה כזו, הנה כמה רעיונות:
שיתוף – כדאי לשתף את הילדים בחוויות שעוברות עלינו, גם בהקשר ללידת התינוק (מה הוא עשה היום, ציוני דרך, דברים מעניינים שקרו), וגם כאלה שלא קשורות לתינוק (עבודה, משהו מעניין שראיתי היום). כשאני אוספת את הבת שלי מהגן, אני שואלת איך עבר עליה היום, אבל גם מספרת לה על היום שלי. אני מקפידה לאזן ומשתפת אותה גם בחוויות פחות נעימות ואף בכשלונות שלי, ומוסיפה את האופן שבו התמודדתי עם הסיטואציה. בהקשר לגידול התינוק, למשל, אם התינוק בוכה דקות ארוכות ולא נרגע – אפשר וכדאי לומר לילדים: “אני לא מצליח/ה להרגיע אותו, זה קשה לי”. כאן חשוב לשמור על מסגרת חיובית כדי לא להציף אותם ולמשל להוסיף: “אז אני מחבק/ת אותו חזק, כדי להראות לו שגם כשהוא בוכה אני אוהבת אותו”.
התייעצות ואפשרויות בחירה – בנוגע לעצמם כמו גם לתינוק. גם כדי לתת להם תחושת אוטונומיה ומסוגלות וגם כדי להעצים את תפקידם במשפחה כ’ילד הגדול’. אפשר להתייעץ בנוגע לתינוק: מה הם חושבים שהתינוק צריך עכשיו, לאפשר להם לבחור לו בגד או לעזור בהחלפת החיתול. חשוב להתייעץ איתם רק בדברים שההחלטה באמת בידיהם ולא להעמיד פנים שהיא בידיהם. אם קשה לילד להחליט, כדאי לצמצם את האפשרויות ולהציג להם בחירה בין שתי אפשרויות.
בקשת עזרה ונתינת אחריות – כשהגדולה שלי הייתה בת שלוש הודעתי לה חגיגית שעכשיו שהיא בת שלוש אני “מרשה” לה להוריד את הצלחת שלה מהשולחן (לא שלא הרשיתי לה קודם; היא רק לא הייתה מודעת לאפשרות הזאת), היא נמלאה גאווה על כך שהיא גדולה ושאני סומכת עליה. מיותר לציין שעכשיו הקטנה שלי בת שנתיים ומפנה את הצלחת שלה בלי שדיברתי על זה, משום שזה המובן מאליו מבחינתה. בקשו מהם לנקות אחריהם את השולחן, לעזור לכן לסדר את המצרכים אחרי הקניות בסופר, להפעיל מדיח או מכונת כביסה, לפנות ולמיין את מגירת הסכו”ם ועוד הרבה דוגמאות תלויות גיל ויכולת. תוכלו גם לאפשר להם לבחור את המטלה שהם יהיו אחראים עליה בבית. גם אם בהתחלה הפעולה הכי פשוטה תיקח זמן וסביר להניח שתצטרכו לחזור עליה (לא לידם כמובן), הרי שתחזקו אצלם את תחושת המסוגלות, הבגרות והאחריות. בהמשך, כשילמדו לבצע את המטלה בצורה הטובה ביותר אתם תזכו לעזרה אמיתית.
הורים רבים מלאים ברגשות אשם כלפי האחים הגדולים ולכן חוששים להעמיס עליהם בקשות. אבל זה בדיוק מה שהילדים שלנו צריכים, בלי קשר לאח התינוק: הם רוצים להרגיש בוגרים וגדולים ולדעת שסומכים עליהם. ילד שתורם למשפחה מרגיש בעל ערך הרבה יותר מילד שעושים למענו הכול. בקשו מהם להביא חיתול, לתת לתינוק מוצץ, להקריא לו סיפור או לשיר לו שיר. אם הם לא מעוניינים כרגע אל תילחצו ואל תכריחו אותם, אבל תשאירו את האפשרות פתוחה.
להקשיב ולתמלל רגשות – לילדים יש לעיתים פער גדול בין עוצמת הרגשות שהם חווים ובין היכולת המילולית שלהם להיות מסוגלים להסביר מה עובר עליהם. לכן כדאי לעזור להם להעניק מילים לחוויות ולרגשות שלהם. לעיתים הצטרפות של תינוק חדש למשפחה יכולה לגרום לקושי ממשי אצל הילד, ולפעמים הדף שלנו כהורים הוא להזכיר כמה התקופה הזו קצרה ולומר “תכף התינוק יגדל ואז תשחקו יחד” אבל הילד מרגיש קושי עכשיו, העובדה שיש לו תאריך סיום לא מסייעת לקושי הנוכחי. חשוב להכיר ברגשות שלהם ולהעניק להם שם: אתה מקנא בתינוק שמקבל הרבה מתנות? אני יכולה להבין את זה. ומתוך ההקשבה וההכרה ברגש לחשוב על פתרונות או רעיונות שיקלו עליהם.
אביא דוגמה שאני זוכרת מהימים הראשונים שלנו כמשפחה עם שתי ילדות: יום אחד החזקתי את איילה התינוקת בזמן שהייתי עם נגה בחדר שלה. הייתי צריכה את הידיים שלי פנויות לרגע אז הנחתי את התינוקת על המיטה של נגה. נגה זינקה על המיטה והרביצה לה. כמובן שכעסתי מאוד (ואח”כ התמלאתי ברגשות אשם על זה שכעסתי), אבל כשחשבתי אח”כ לעומק על מה שנגה ניסתה להגיד לי הצלחתי לתמלל אותה: “תגידי, אימא, נראה לך הגיוני שלא רק שאני צריכה לחלוק עם התינוקת שלך אותך ואת המשאבים השונים שלך, עכשיו את רוצה שאני גם אחלוק איתה גם את המיטה שלי? אולי תשאירי לי משהו שהוא רק שלי?” מיותר לציין שאחרי האירוע הזה הקפדתי מאד לבקש את רשותה של נגה לפני שהנחתי את איילה על המיטה שלה.
מה אנחנו יכולים להגיד להם? שזה באמת לא קל שעכשיו הם צריכים לחלוק אתכם עם עוד מישהו, או שזה לא קל שיש לכם פחות זמן לשחק איתם. ככה הילדים שלנו מבינים שאנחנו רואים אותם ואת הרגשות שלהם וזה המון בשבילם. שמרו על אמפתיה והבנה, אבל אל תיגררו להבעת רחמים ולהתנצלויות, הם עדיין צריכים להרגיש שאתם בשליטה ושאתם חושבים שעשיתם את הדבר הנכון.
בילוי משותף – מדי פעם, כשמתאפשר, קחו ילד אחד לשעה של “יחד”. לא ממש משנה מה תעשו יחד, העיקר שהוא יהיה זה שאתם מתמקדים בו. אני חושבת שיש הבדל גדול בין זמן איכות שיכול לקרות בזמן שהתינוק ישן ובין זמן איכות בלי שהתינוק נמצא באזור. במקרה הראשון הילדים יודעים שברגע שהתינוק יבכה אתם תקפצו ממקומכם, גם אם הייתם באמצע משחק. במקרה השני, הם יכולים להתכונן מראש לזה שסיימתם את הגלידה שלכם ועכשיו אתם חוזרים הביתה. ככה הם ידעו מה הולך לקרות ויוכלו להחזיר אליהם את השליטה. אם הילדים מעל גיל שלוש תוכלו לתכנן יחד איתם את הזמן המשותף, גם אם הוא קצר.
הזכירו להם שחושבים עליהם – אספת את הילדים מהגן אחרי שהייתם כל היום עם התינוק החדש? ספרו להם כמה התגעגעתם אליהם במשך היום. תפרגנו להם על זה שראיתם שהם החזירו את נעלי הבית שלהם למקום וזה שימח אתכם, או שראיתם את הציור שלהם על המקרר וחשבתם לעצמכם איזה כיף שיש לכם ילדים כאלה. עזרו להם להבין שגם כשאתם לא איתם וכל כולכם טרודים בטיפול בתינוק החדש אתם עדיין חושבים עליהם. כדאי להתעניין איך עבר עליהם היום, לא בשאלות כלליות אלא בשאלות ספציפיות כמו: “מה שיחקת בחצר?” ולהוסיף שאלות המשך לסיפורים שלהם, כדי להראות הקשבה אמיתית.
עודדו התנהגות טובה – אמירה מוכרת וידועה אך קשה מאד לביצוע. בתוך העומס ושטף החיים,אנחנו לעיתים קרובות רואים רק את ההתנהגות הבולטת ביותר, שהיא לרוב המעשים הפחות טובים שהילדים עושים. חשוב לגייס כל טיפת כוח ולהראות להם שאנחנו שמים לב להתנהגות הטובה שלהם ולעודד אותם. ממש לתאר את ההתנהגות ולהראות להם שאתם מסתכלים עליהם. ילד שיודע שמסתכלים עליו ורואים אותו בהתנהגויות החיוביות שלו יפתח מוטיבציה להמשיך כך. כדי לעשות זאת החמיאו באופן ספציפי ולא רחב. כלומר, לא “איזו ילדה טובה את” אלא, “ראיתי איך וויתרת לחברה שלך היום, איזו ילדה מתחשבת ונפלאה את”.
שמרו על הגבולות שהיו אך שמרו גם על פתיחות מחשבתית – חשוב להמשיך לשמור על הסדר וההרגלים שהיו בבית עד שנולד התינוק: הליכה לישון בשעה קבועה, אכילה באותו מקום, הליכה לגן כרגיל. אך חשוב גם לשמור על גמישות מחשבתית – לא כל מה שהיה אפשרי לפני הולדת התינוק יהיה אפשרי גם אחרי הלידה. יכול להיות שאתם מאוד מתנגדים לצפייה בטלוויזיה באופן עקרוני אבל אחרי הלידה תגלו שחצי שעה של יו-טיוב היא מה שמפריד ביניכם ובין איבוד השפיות בשעת הערב, אז תשחררו. שחרור הוא דבר בריא ואם הוא מצוי בתוך גבולות ידועים (אני מרשה לראות סרט אחד ודרך המחשב ולא הטלפון) הוא מאפשר לילדים מרווח נשימה מאפשר וחשוב.
אל תגידו להם שוב ושוב “אתם הגדולים” – כשתינוק נכנס למשפחה יש לנו נטייה להגיד לאחים הגדולים כמה שהם גדולים. אמנם הם נראים ענקיים ליד התינוק הפצפון, אבל הם לא רגילים לזה ולא כל כך מבינים מה אתם רוצים מהם. אל תעיקו עליהם עם האמירה הזאת, הם לא מסוגלים לעשות קפיצה מחשבתית כזאת בן רגע. אל תחברו את “תוותר לו”, “תתאפק” או “לך תביא” עם המושג “אתה גדול”. גדול הוא לא סאנג’ר, להיות גדול זה תיאור מצב. אם תרצו להיעזר בהם, השתמשו במושג ‘בוגר’ שיש בו בחירה ולא התפתחות טבעית ואפשרו להם גם להיות הקטנים לפעמים: אם פתאום בת השלוש מבקשת ממך לנעול לה את הסנדלים, כדאי להבין שהיא לא זקוקה לעזרה בפעולה שאותה היא מבצעת היטב, אלא תשומת לב ותמללו את הרצון הזה: “את יודעת לנעול סנדלים לבד, תרצי שאעזור לך למרות שאת יודעת? או שאשב לידך כשאת עושה את זה?” כדי לעזור לה להבין את הצורך שלה ולבטא אותו בדיוק גדול יותר.
כדאי גם לעודד ולדבר על ההתפתחות שלהם, שבחו אותם על זה שאתמול הם התקשו לעשות משהו מסוים ואחרי שהתאמנו הצליחו. תנו להם משימות ואחריות ותנו להם פידבק חיובי כשהם מצליחים – וגם כשהם מנסים ולא מצליחים. עצם הניסיון משמעותי. הראו להם מה הם מרוויחים מכך שהם הבוגרים: הם יכולים לעלות למגלשה הכי גבוהה בגן השעשועים, לאכול גלידה בזמן שהתינוק יכול לשתות רק חלב, לצאת עם הגדולים, ללכת לישון מאוחר יותר מהתינוק ועוד.
עשו שימוש במשחקי דמיון, בסיפורים ובשירים. הרבה יותר קל לדבר על דני מהסיפור שקשה לו לקבל את התינוק מאשר עליהם עצמם (ובזהירות, שלא נשליך חוויות שלנו עליהם…). דרך השיחה על הגיבור נוכל לדבר על עולמם הפנימי, על מחשבותיהם ועל רגשותיהם של הילדים שלנו וכך לתת להם מענה. שחקו ב”משפחה” עם הילדים שלכם ואפשרו להם להיות התינוקות, ערסלו אותם ושירו להם שיר. במסגרת המשחק הכול מותר.
הכי חשוב, תנו להם זמן הסתגלות – נכון, דיברנו בזמן ההיריון על כך שהם הופכים להיות אחים גדולים, הקראנו להם ספרים וכששאלנו הם אמרו שיש תינוק בבטן של אימא. אבל גם אם הם ראו את זה קורה אצל החברים שלהם וגם אם חשבנו שהם מבינים, הם עושים את ההכנה ללידה שאנחנו עשינו כל ההיריון רק עכשיו, אחרי הלידה, אז תנו להם זמן לעשות את העיבוד הזה.
מהרגע שהם עלו על רכבת ההרים הזאת שנקראת “להיות האחות הגדולה של…” עד לרגע שהם יתחילו לעכל ולהבין את המצב החדש ייקח להם זמן. אל תעמדו עם סטופר מעליהם ותתהו מתי זה כבר יעבור: כל ילד והזמן שלו. כשהם יבינו שהמקום שלהם במשפחה מובטח ושהתינוק לא לוקח את המקום שלהם, גם אם הוא לקח מהם כל כך הרבה – הם יוכלו להכין את עצמם להיות אחים גדולים של מישהו, וזאת מתנה אדירה לחיים.
זכרו שבסופו של דבר כל אחד ימצא את המקום שלו במשפחה ואתם תגלו את העונג בלהיות הורים לאחים.
